היגיינה אישית — בלי שיפוט, עם כלים.

לבחור טמפרטורה קבועה ולא לכוון כל פעם. מוצרים בלי בושם (fragrance free). מגבת חמה מוכנה על הקולב מראש. מקלחת בישיבה (שרפרף עמיד למים) — מוריד חצי מהעומס. לשים פלייליסט של 3 שירים — כשהוא נגמר יוצאים.

מגבונים לחים על בית שחי + אזור אינטימי. דאודורנט על בית שחי יבש. שמפו יבש בשיער (אם שמן). חולצה נקייה. שיניים 30 שניות. זה מספיק ליום אחד. תתקלחו בערב.

מברשת חשמלית עושה 80% מהעבודה בעצמה. אם גם זה קשה — מברשת עם ידית עבה (silicone grip) או גומי ממטבח מסביב לידית. קלינאית הבריאות בביה"ס/קופ"ח תעזור להתאים.

שירותים ציבוריים — בהרבה קניונים, מתנ"סים ומוסדות יש מכונה או סלסלת חירום. קופאית/קולגה אישה — רוב הנשים שמחות לעזור בשקט. אם באמת אין — לגלגל נייר טואלט בשכבות עבות כתחבושת זמנית.

הפתרון הגדול: תיק חירום קבוע בתיק/מכונית/שולחן — 2 תחבושות, טמפון, תחתון, משככי כאבים.

קיימים רופאי שיניים מותאמים לחרדה דנטלית — גז צחוק, אוזניות, הסברים לפני. לחפש "רופא שיניים מותאם" + שם העיר. "דנטל פובי" (dentalphobia.co.il) מרכז מידע.

לבוא עם אוזניות ומוזיקה (רוב הרופאים מאפשרים). להסכים מראש על סיגנל — להרים יד = להפסיק.

מסרק רחב שיניים במקלחת — על שיער רטוב עם מרכך. לסרק מהקצוות כלפי מעלה, לא מלמעלה למטה. ספריי Detangler ב-35 ש"ח מוריד 90% מהכאב. אם השיער מסתבך שוב ושוב — אולי הגיע הזמן לקיצור. תספורת קצרה = פחות אחזקה.

זה קורה לרוב האוטיסטים. המינימום שעובד: מגבונים על בית שחי, דאודורנט, החלפת תחתונים וגרביים, 30 שניות צחצוח שיניים. זה יותר מאפס — וזה הכל.

אם זה נמשך מעל שבועיים — לדבר עם פסיכולוג/ית או רופא/ת משפחה. לפעמים זה סימן לדיכאון שלא מורגש ישירות.

לבדוק לפי הסדר: נעליים (הכי נפוץ — הרגליים מזיעות, הריח ברפידה). תיק (לא מכבסים כמעט אף פעם). מעיל (גם אם לא מרגישים — 3 חודשים בלי כיבוס זה ריח). כריות / ציפיות (כל שבועיים, לא פחות).

תרסיס הפחתת ריח (Febreze) לנעליים ולמעיל — פתרון ביניים טוב.